נמק אָוָוסְקוּלׇרִי (נקרא גם נקרוזיס אווסקולרי או אוֹסְטֶאוֹנֶקְרוֹזִיס) יכול להתרחש בעקבות פגיעה באספקת הדם לקצה העצם, ובעקבות כך ״מוות״ או נמק של קצה העצם.
העצמות, כמו כל הרקמות בגופנו, זקוקות לאספקת חמצן (המגיע עם הדם) רציפה ומספקת על מנת להתקיים. לכן, הפרעה זמנית או קבועה באספקת הדם לרקמה כלשהי יכולה להביא לנמק שלה.
קצות העצמות הן אזורים בהם אספקת הדם מוגבלת מלכתחילה, כך שהסיכון לנמק במידה ואספקת הדם מופרעת הוא גבוה יותר משמעותית. במקרים כאלו יכולה רקמת העצם והרקמות המקיפות אותה – כמו הסחוס – למות ועקב כך להיבנות מחדש בצורה אחרת. נמק אווסקולרי הוא אחת הסיבות לעיוותים של מפרקים ולנוקשות שלהם.
אמנם נמק זה יכול להתרחש בכל אחת מעצמות הגוף, אבל אחד המקומות המועדים ביותר לאוסטאונקרוזיס הוא ראש עצם הירך (או ראש הפֶמוּר), שהדם המזין אותו מגיע דרך עורק אחד קטן שעובר בתוך העצם ומגיע עד קצהו. נמק אווסקולרי של ראש הירך יכול להביא בסופו של דבר לצורך בהחלפת המפרק, על מנת לפתור את המוגבלות שיכולה להתפתח בעקבותיו.
מה זה אווסקולרי?
המונח הרפואי ״אווסקולרי״ מתייחס למצב בו אין כלי דם או אין דם המגיע לרקמה מסוימת – למשל בעקבות חסימה של כלי הדם על ידי קריש דם, או לחץ שמופעל על העורק וחוסם את זרימת הדם בתוכו על ידי שבר של עצם סמוכה.
כאמור, בגלל שהדם הוא הנשא של החמצן בגופנו, העדר דם יביא למעשה גם להעדר חמצן ברקמה, ויביא לתחילת תהליכי נמק בתוכה. מונחים אחרים הקשורים לנושא ״אנוקסי״ שמתייחס להעדר חמצן (למרות שיכול להגיע דם) או ״היפוקסי״ שמתאר מצב בו כמות החמצן המגיע לרקמה מסוימת נמוך מהדרישה שלה לחמצן.
מה יכול לגרום לנמק אווסקולרי?
הגורמים המובילים לחסימה של כלי הדם המזין את העצם הם שבר של העצם בסמוך לכלי הדם או פציעה אחרת בגפה שחוסמת או פוגעת בכלי הדם בצורה ישירה או עקיפה. חסימה של כלי הדם יכולה להיגרם גם בעקבות מצבים רפואיים שונים המביאים להתפתחות טרשת או קריש שחוסמים את אספקת הדם לרקמה.
פרט לסיבות הישירות ישנם גורמי סיכון המעלים את הסבירות לפגיעה בכלי הדם בכלל ובכלי הדם הקטנים המזינים את העצמות בפרט – כמו חבלות שונות לגפיים, אלכוהוליזם, מחלות דם כמו תלסמיה או אנמיה חרמשית, טיפולים בקרינה או כימותרפיה לגידולים, מחלות אוטואימוניות או מחלות גנטיות כמו גושה. כמו כן, סוכרת, היפרליפידמיה (שומנים גבוהים בדם) או נשאות של HIV יכולים להעלות את הסיכון לנמק אווסקולרי.
מהם התסמינים של אוסטאונקרוזיס?
כל אדם עשוי לסבול מתסמינים שונים התלויים במיקום ובמידת הנמק שנגרם, ולעתים אף לא לסבול כלל מתסמינים קשורים. התסמין העיקרי של נמק אווסקולרי הוא כאב הנובע מהנמק, והוא בעל מאפיינים ייחודיים:
- כאב קל במפרק המעורב בתחילתו של הנמק.
- החמרה של הכאב המפרקי עם התרחבות הנמק וקריסת המבנה הגרמי.
- הגבלה של התנועה במפרק בעקבות כאב או עיוות שמתפתח בעקבותיו.
אבחנה וטיפול בנמק אווסקולרי
האבחנה על פי רוב מתבצעת על ידי ביצוע של הדמיה למפרק לאחר בחינת ההיסטוריה הרפואית ובדיקת המפרק המעורב על ידי הרופא המטפל בך. הכלי הנפוץ ביותר לאבחנה הוא צילום רנטגן שיכול להדגים את חלקי העצם שעברו נמק או נספגו.
בנוסף נעשה שימוש הולך וגובר בכלי הדמיה מתקדמים יותר כמו CT או MRI שיכולים להעניק תמונה מדויקת יותר במקרים מורכבים. כמו כן, ניתן להגיע גם למיפוי עצמות או לביופסיית עצם במידה והאבחנה אינה מובהקת.
ישנם מספר טיפולים אפשריים בנמק אווסקולרי, החל מתרופות לשליטה בכאב ועזרים שונים להפחתת העומס על המפרק במקרים הקלים ועד מספר ניתוחים אפשריים במקרים המורכבים יותר – כמו שינוי מבנה העצם או כריתה חלקית שלה לתיקון פיזור העומסים עליה, השתלת עצם במקום החלק שאבד בנמק ועד ניתוח להחלפה של המפרק המעורב.
לסיכום:
- נמק אווסקולרי נגרם בשל פגיעה באספקת הדם לעצם, ומתרחש בעיקר בקצוות של עצמות ארוכות. ראש עצם הירך הוא אחד האתרים המועדים ביותר לפגיעה זו.
- נמק אווסקולרי נגרם על פי רוב בשל שבר או פציעה בגפה, אך יכול להתפתח בעקבות מצבים רפואיים שונים וללא טריגר חבלתי ברור.
- התסמין המרכזי הוא כאב בעל תבנית התגברות אופיינית, שיכול להביא גם להגבלה בתנועה.
- במקרים המורכבים הטיפול בנמק אווסקולרי יכול לכלול ניתוח שמטרתו להגביל את הנזק או לשפר את תפקוד המפרק – למשל באמצעות החלפה של מפרק הירך.
רפרנסים: