ניתוחים להחלפת ברך – שיכולה להיות מלאה או חלקית – מתבצעים בדרך כלל במטופלים הסובלים מדלקת ניוונית חמורה של מפרק הברק, או בעקבות סיבה אחרת לדלקת של המפרק הגורמת לכאב רב ופגיעה בתפקוד ובתנועת המפרק הטבעית.
מטרת הניתוח היא לשפר את הפעילות של הברך או הברכיים הפגועות, להקל על הסבל הנגרם בשל הכאבים ובמידת האפשר לשפר את איכות החיים ביחס למצב שקדם לניתוח.
עם זאת, ישנם מגוון טיפולים שמרניים המוצעים לסובלים מכאבים כרוניים במפרקים בכלל ובברכיים בפרט, כמו פיזיותרפיה, סדים מקומיים או תרופות להקלה בכאב. לכן, חשוב לדעת מה הן הסיבות המצריכות פניה לניתוח, ומתי מגיע הזמן הנכון לטיפול ניתוחי.
מהו ההתוויות לניתוח להחלפת הברך?
בדרך כלל, החלפת מפרק ברך מלאה מבוצעת בעקבות הרס של הסחוס – החלק החלק שמכסה את קצות העצמות הנמצאות בתוך החלל המפרקי, ונועד לאפשר החלקה טובה של העצמות זו כנגד זו בעת התנועה – שלרוב קורה בעקבות שחיקה ממושכת הקשורה לגיל מבוגר או שימוש עודף במפרק.
דלקת ניוונית של המפרק אוסטאוארתריטיס מהווה הסיבה המובילה לפניה להחלפת ברך, ולמעלה מ-95 אחוזים מהניתוחים מבוצעים בשל סיבה זו. עבור מטופלים הסובלים מאוסטאוארתריטיס, ההתוויה לניתוח היא הקלה על כאב קבוע במפרק, שאינו מגיב לטיפולים שמרניים להקלה על הכאב.
במקרים בהם שחיקת המפרק היא קשה אך מוגבלת רק לאחד ממרכיבי המפרק, ניתן לפנות גם לניתוח החלפת ברך חלקית, בו לא מוחלפים כל חלקי המפרק אלא רק זה שנשחק בצורה משמעותית – בדרך כלל, חלקה הפנימי של הברך, אך כל מרכיבי הברך ניתנים להחלפה.
סיבות נוספות, נפוצות פחות לפנייה לניתוח, הן דלקות שגרוניות או אוטו-אימוניות של המפרק, לאחר כשלון של טיפולים תרופתיים או בשלבי המחלה הסופיים. כמו כן, לעתים תתכן התוויה להחלפת ברך מלאה או חלקית היא פגיעה טראומתית במפרק (כמו פציעות ספורט או תאונות דרכים), בעקבות זיהומים של המפרק או מומים התפתחותי שפוגע ביציבות הברך.
מהן התוויות הנגד לפניה לניתוח?
כפי שקיימות התוויות לפניה לניתוח, קיימות גם התוויות נגד (קונטרה-אינדיקציות) לביצועו – משמע, סיבות או מצבים בהם לא ניתן או לא מומלץ לבצע החלפת ברך, משום שכך עולה הסיכון לכישלון של ההליך הניתוחי או לסיבוכים אחרי הניתוח.
ארבע התוויות הנגד העיקריות להחלפת ברך, מלאה או חלקית, הן:
- זיהום פעיל: במידה והגוף מתמודד עם זיהום, בפרט אם מדובר בזיהום חיידקי, בכל מיקום בגוף, יש להמנע מהחלפת המפרק. זאת משום שבמהלך הניתוח עצמו מוחדרים גופים זרים לתוך הגוף (חלקי מתכת ופלסטיק שמחליפים את העצמות והסחוס הטבעיים) ויכולים להוות מצע לחיידקים, וכך לגרור התפתחות של זיהום ממושך ועמיד לטיפול.כמו כן, גם אחרי טיפול מוצלח בזיהום כלשהו בגוף, יש לקחת משנה זהירות בכל הנוגע לקביעת מועד הניתוח, על מנת להפחית ככל הניתן את הסיכוי להתפתחות זיהום על גבי המפרק התותב.
- מנגנון יישור ברך שאינו תפקודי: על מנת שהחלפת המפרק תהיה מוצלחת, על המטופל להיות מסוגל ליישר את הברך במידה מספקת עוד לפני הניתוח, כדי שתהליך השיקום אחרי החלפת המפרק יהיה מוצלח, ויימנעו סיבוכים מיותרים לאחר הניתוח. לכן, אין לבצע החלפת ברך מכל סוג במידה וקיימת מגבלה נוירולוגית שתמנע את יישור הברך והפעלת הרגל בצורה מלאה לאחר הניתוח.
- איסכמיה כרונית של הגפה: במקרים בהם ידוע כי קיימת מחלה טרשתית חמורה של העורקים ברגל, עד כדי מצב של איסכמיה (הגבלה באספקת החמצן לגפה) ממושכת וקבועה, יש לבצע הערכה יסודית של מצב העורקים ולטפל בהם כדי להבטיח אספקת דם לגפה טרם הפניה לניתוח.
- חוסר ״הבשלה״ של השלד: בגלל הכוחות הגדולים המופעלים על מפרק הברך בכל העת, שנדרשים להיות מוחלפים באמצעות חלקים שמטבעם פחות יעילים מהרקמות הטבעיות, אין לבצע החלפת ברך לפני התפתחות השלד במלואו והגעה לבגרות, אז ניתן להעריך בצורה מלאה את חוזקו.
ניתוחים להחלפת ברך הם אמנם בין הנפוצים והמוצלחים שבניתוחים בכלל והאורתופדיים בפרט, אך הצלחתם תלויה גם, בין היתר, בהבנה נכונה של התוויות הטיפוליות והניתוחיות.
מרכיב מרכזי בתכנון הניתוח הוא זיהוי המטופלים שיזכו לרווח המיטבי מביצוע החלפת הברך, כמו גם זיהוי אלו שאינם מתאימים לניתוח, ושנמצאים בסיכון לסיבוכים או לאי-הצלחה שלו. דיון משותף עם המנתח על הסיבה לניתוחו ותזמונו יביא להגדלת סיכויי ההצלחה, לשיקום טוב ומלא יותר, ושיעור סיבוכים מופחת.