דף הבית / דלקת מפרקים שגרונית

דלקת מפרקים שגרונית

דלקת מפרקים שגרונית היא אחת ממחלות המפרקים המורכבות והנפוצות בעולם הרפואה יכולה לגרום לסבל וכאב רב, שנמשכים שנים.

כיצד מתבצע הטיפול במחלה, מתי יש לפנות לטיפול ניתוחי ומדוע לא ניתן לבצע החלפת מפרק חלקית?

לקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis ולעתים בקיצור: RA) היא מחלה אוטואימונית כרונית של המפרקים.

בעקבות תקיפה של מערכת החיסון את הרקמות המרכיבות את המפרקים בגוף מתפתחת דלקת כרונית בתוך ומחוץ לחלל המפרק, המשפיעה על הסחוס ויכולה בסופו של דבר, אם לא יינתן טיפול שימנע זאת, לגרום לשחיקתו והיעלמותו, ובשלבים מתקדמים גם לעיוות של המפרק.

המחלה משפיעה על מספר רב של מפרקים בגוף בנוסף לעוד רקמות – החל מכפות הידיים והאצבעות, מפרקי הירך ומפרקי הברך. כיום קיימים טיפולים רבים לדלקת מפרקים שגרונית, ולמרות שאין לה מרפא היא אינה גזירת גורל – תוחלת החיים וגם איכותם יכולים להישמר.

עם זאת, בשלבים מתקדמים של המחלה, ניתן להגיע גם לצורך בניתוח להחלפת מפרק הירך או להחלפת מפרק הברך.

מהם התסמינים של דלקת מפרקים שגרונית?

דלקת מפרקים שגרונית היא אחת ממחלות המפרקים הנפוצות בתבל, והיא נפוצה יותר בעולם המערבי ובאוכלוסיות שמוצאת מאירופה ומצפון אמריקה.

לפי הערכות שונות, אחד מכל 100-200 אנשים סובל מ-RA, והשכיחות של המחלה בנשים גבוהה פי שניים מאשר בגברים.

בראש ובראשונה, RA גורמת לכאבים במפרקים, לנפיחות שלהם ולנוקשות.

כמו כן, בגלל המרכיב הדלקתי של המחלה היא יכולה לגרום לעייפות ותשישות ממושכת, תחושת חולי כולל עליית חום הגוף וירידה במשקל.

נהוג לחלק את התסמינים של המחלה לתסמינים הקשורים למפרקים ולתסמינים שמעידים על פגיעה ברקמות אחרות (חוץ-מפרקיות).

דלקת מפרקים שגרונית יכולה לפגוע כמעט בכל מפרקי הגוף, אך המפרקים הנפוצים ביותר למעורבות הם המפרקים הקטנים – מפרקי האצבעות וכפות הידיים, ושורש כף היד.

מפרקים נוספים המועדים לפגיעה המפרקים הגדולים נושאי המשקל של הגוף – מפרקי הירכיים, הברכיים והקרסוליים.

כמו כן, דלקת מפרקים שגרונית גורמת לרוב למעורבות סימטרית של חלקי הגוף – משמע שהדלקת מופיעה במקרים רבים בשתי הברכיים במקביל, או בשתי כפות הידיים במקביל. התסמינים המפרקיים של המחלה כוללים:

כאב ביותר ממפרק אחד.
נוקשות בוקר (נוקשות של מפרקים המקשה על הנעה מלאה שלהם ונמשכת לפחות שלושים דקות) ביותר ממפרק אחד.
חום ונפיחות של יותר ממפרק אחד.
הימשכות של התסמינים המפרקיים שישה שבועות או יותר.

כאמור, הדלקת משפיעה בסופו של דבר על כל הגוף, וגורמת גם לתסמינים חוץ-מפרקיים, חלקם תסמינים כלליים וחלקם ספציפיים למערכות שונות:

עייפות כללית ותשישות.
חום גבוה.
ירידה בתיאבון וירידה במשקל.
פגיעה בתפקוד התקין של מערכת העיכול.
יובש בפה או בעיניים. כשאלו מופיעים, יכול לעלות החשד לתסמונת בשם שיוגרן (Sjorgen).
דלקת בלחמית העין, משפיעה על עשירית מהמטופלים ומתפתחת במקרים רבים במקביל לתסמונת שיוגרן.
במחלה מתקדמת ניתן לראות מעורבות של רקמות רבות נוספות כמו הלב, הריאות, דלקת של כלי הדם הקטנים (וסקוליטיס) ובמקרים נדירים ניתן לראות גם מעורבות של מערכת העצבים או של הכליה.

ממה נגרמת המחלה ואיך מתבצעת האבחנה?

כאמור, RA היא מחלה אוטו-אימונית – משמע, מחלה בה הגוף תוקף את עצמו.

בניגוד לדלקת ניוונית של המפרק, בה הסחוס נהרס בהדרגה בעקבות שימוש ארוך שנים או אינטנסיבי, בדלקת מפרקים שגרונית תאי מערכת החיסון תוקפים את המעטפת הדקה שמקיפה את המפרק וגורמת לנפיחות וכאב בו.

בהמשך התהליך הדלקתי מושפעות גם העצמות והסחוסים, נוצר הרס שלהם ובעקבות כך גם מתפתחים תהליכים שבסופם עיוות של המפרק.

דלקת מפרקים שגרונית היא לא מחלה קלה לאבחון, ואין בדיקה אחת ספציפית שעל בסיסה מתבצעת האבחנה .

האבחנה מתבצעת באמצעות שילוב של הבנת ההיסטוריה הרפואית והמפרקית שלך, מספר בדיקות דם המעריכות את המצב הדלקתי בגוף וכן בדיקות הדמיה כמו צילומי רנטגן, אולטרה-סאונד או אפילו MRI.

טיפול

לדלקת מפרקים שגרונית אין ריפוי, ובעבר עיקר הטיפול בה הייתה תסמיני והתבסס על הקלת הכאב או המוגבלות שנגרמה עקב הדלקת והעיוות במפרקים השונים.

מסיבה זו, בעבר RA הייתה אחת הסיבות המובילות לביצוע ניתוחים להחלפות מפרקים, וההחלמה מתהליך החלפת ירך או החלפת ברך במטופלות עם RA הייתה ממושכת ומורכבת.

כמו כן, בעבר עיקר הטיפול הרפואי במחלה התבסס על מתן סטרואידים, שגרמו בתורם לתופעות לוואי רבות וקשות ופגעו מאד באיכות ובתוחלת החיים של המטופלים.

אך מתחילת שנות האלפיים השתפרה מאד ההבנה של המנגנונים המניעים את המחלה, ובעקבות כמה פריצות דרך בפיתוח טיפולים המכוונים למערכת החיסון, כיום ניתן לשנות את מהלך המחלה באמצעות תרופות ייעודיות (הנקראות גם DMARDs), המשנות את התנהגות מערכת החיסון ומנטרלות את הפעילות האוטו-אימונית.

הטיפול במחלה מתבצע על ידי רופאים מומחים מתחום הראומטולוגיה או האימונולוגיה – המתמחים במחלות מפרקיות ובמחלות אוטואימוניות – אך לרוב האבחנה ותחילת הטיפול נעשות על ידי רופאים מתחום הרפואה הפנימית או רופאי משפחה, שגם במקרים רבים יכולים לנהל את הטיפול במקרים הפשוטים.

הטיפול התרופתי בדלקת מפרקים שגרונית

התרופות הניתנות לדלקת מפרקים שגרונית מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות – תרופות אנטי-ראומטיות המשנות את מהלך המחלה (שנקראות בקיצור DMARDs) או טיפולים ביולוגיים.

בדרך כלל, ה-DMARDs הן התרופות שניתנות בתור ״קו ראשון״, הטיפול שניתן מיד לאחר האבחנה, ולעתים אף לפני כן – ומכיוון שמדובר במחלה כרונית שלא ניתן לרפא (נכון להיום), הטיפול גם הוא כרוני, וילווה את המטופלת לכל חייה.

התרופה המובילה בקבוצה זו היא מתוטרקסאט, תרופה כימית המשמשת גם לטיפול בלימפומה, אך ניתנת בהקשר זה במינון מזערי ורק אחת לשבוע, וכך רק מונעת ממערכת החיסון לפגוע בגוף עצמו.

במקרים מסובכים יותר נעשה היום שימוש בתרופות ביולוגיות, המשפיעות בצורה מורכבת יותר על האינטרקציות של מערכת החיסון עם עצמה ועם הגוף, וכך אמורות להפחית את הפעילות הדלקתית.

כמה מהתרופות המשמשות לטיפול בהקשר זה הן אינפליקסימאב (Infliximab) אדלימומאב (Adalimumab) או אטנרספט (Etanercapt), שניתנות בדרך כלל כהרחבה של הטיפול במתוטרקסאט.

מתי לפנות לניתוח?

מאז כניסתן של התרופות החדשות לטיפול ב-RA חלה ירידה חדה במספר החלפות המפרקים המבוצעות למטופלים עם המחלה – אך במקרים מסוימים, בהם הטיפול הותחל בשלב מאוחר מדי או שההליך הדלקתי אינו מגיב לטיפולים, המפרקים עדיין יכולים להתעוות, להיפגע או להישחק, ולהצריך התייחסות ניתוחית.

הרוב המוחלט של המטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית מתקדמת מטופלים על ידי ראומטולוג – שאחראי על הניהול הכולל של הטיפול במחלה – וההחלטה על הפנייה לניתוח צריכה להתקבל לאחר ייעוץ איתו. זאת משום שהמעבר לטיפול ניתוחי דורש הכנה רפואית ומיצוי של קווי הטיפול התרופתיים קודם.

לאחר ההחלטה על מעבר לטיפול ניתוחי, המושכות עוברות לידי מנתח אורתופדי, עמו יש להתייעץ, לתכנן את הניתוח ולתאם ציפיות. מטרת הניתוחים בדלקת מפרקים שגרונית היא בעיקר הקלה של הכאב ושיפור המוגבלות – אך במקרים רבים לא ניתן להביא לתיקון מוחלט של המפרק או של עיוותים אחרים שנגרמו עקב שנים רבות של דלקת בעצמות ובמפרקים.

אילו ניתוחים קיימים?

ישנם מספר טיפולים ניתוחיים אפשריים לדלקת מפרקים שגרונית, אך הנפוצים והחשובים ביותר מתוכם הם החלפות המפרקים.

שני המפרקים העיקריים שמוחלפים בניתוח הם מפרק הירך ומפרק הברך – מפרקים גדולים הנושאים את כל משקל הגוף, שכל פגיעה או נכות שלהם היא הרת אסון עבור איכות החיים של האדם.

שני ניתוחים נוספים שנפוצים בטיפול ב-RA הם ארתרודזיס – ניתוח לביטול המפרק כולו באמצעות כריתת חלקי המפרק וחיבור העצמות זו לזו – או סינובקטומיה – כריתה של מעטפת המפרק, האתר בו מתפתחת הדלקת.

האם ניתן לעבור ניתוח החלפה חלקי?

הניתוחים הנפוצים עבור פגיעות במפרקים הגדולים של הרגל הם החלפת ברך מלאה או החלפת ירך מלאה.

ניתוחי החלפה אחרים, כמו החלפת ברך חלקית, פחות יעילים בהקשר של RA, משום שחלק ממטרת הניתוח היא סילוק כל הרקמה שכנגדה מייצרת מערכת החיסון תגובה.

מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית יכולים להגיע לניתוח להחלפת המפרק בגיל צעיר יותר – וכך להגיע למצב בו הם חיים ״מעבר״ לתוחלת החיים של הברך המלאכותית, שמוערכת בכ-15 שנים. במקרים אלו ניתן לבצע החלפת ברך בפעם השנייה, על אף שלעתים מדובר בניתוח מורכב יותר שמתבצע בגיל מבוגר מהממוצע.

לחיות עם המחלה

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה מורכבת, ממושכת ולעתים יכולה להיות קשה ולגרום לסבל רב.

מסיבה זו חשוב להתייחס אליה במספר רב של מישורים ולערב מספר גורמים טיפוליים שיוכלו להקל עליך ועל הסביבה שלך בהתמודדות עם המחיר שהמחלה גובה.

מומלץ לשלב את הטיפול התרופתי או הניתוחי עם טיפול תסמיני להקלת הכאב, תרופתי או שאינו תרופתי.

כמו כן, מומלץ להתייעץ עם מומחי תזונה על מנת למנות פגיעה בעצמות שיכולות להיות נלוות לטיפולים, לשלב פיזיותרפיה שיקומית ואף דיקור לאחר ביצוע הניתוח שיכולים להקל על הכאב ולזרז את ההחלמה.

רפרנסים:

רופאים מומלצים לדלקת מפרקים שגרונית

כאן תמצאו את הרופאים המומלצים שלנו לדלקת מפרקים שגרונית. כל הרופאים שלנו הינם מומחים לביצוע ניתוחים ופעולות רפואיות ובעלי ניסיון רב שנים בביצוע ניתוחים אורתופדיים.