ניתוחים להחלפת מפרק הירך (או החלפת מפרק הברך) הם מהניתוחים האלקטיביים הנפוצים ביותר ברפואה. ההערכה היא כי נעשים למעלה ממיליון ניתוחי החלפות מפרק בכל שנה ברחבי העולם – כשהגורם המרכזי הוא אוסטאוארתריטיס, דלקת ניוונית של המפרק, שמתפתחת בהדרגה ככל שמזדקנים וחלקי המפרק נשחקים מרוב שימוש.
למרות שמדובר בניתוח שנחשב בטוח יחסית, רבים מהסובלים מכאבים במפרק הירך או הברך שלהם עשויים לשאול את עצמם האם הם מבוגרים מכדי לעבור את הניתוח בהצלחה. האם נכון או אפשרי לעבור החלפת מפרק בגיל המבוגר או בזקנה, משמע בגיל 80 או אפילו מבוגר מזה?
שיפור בטכנולוגיה ובטכניקות הניתוחיות
התשובה הפשוטה היא כן. החלפות מפרק – הן הירך והן הברך – יכולות להתאים גם לאנשים מעל גיל 80, שחלקם באוכלוסיה במדינות המפותחות הולך וגדל. אף הגיוני שהאורתופדיה המודרנית תעזור ותאפשר למבוגרים המעוניינים לשמור על אורח חיים פעיל לעשות זאת.
בעשורים האחרונים הולכת ומשתכללת הטכניקה הניתוחית בכל הנוגע להחלפות מפרקים, וכניסתן של טכנולוגיות שונות – כמו תכנון ממוחשב מראש של מהלך הניתוח והתאמת המשתל או שימוש ברובוטים המאפשרים ניתוחים זעיר פולשניים – מגדילים את הבטיחות ומקצרים את משך הניתוח.
לא מסוכן יותר לעבור ניתוח בגילאים האלו?
חשוב להדגיש שבגיל המבוגר החלפת המפרק היא עדיין הליך מורכב יותר מאשר בגילאים צעירים יותר. מרבית המנותחים בגיל זה כבר סובלים ממחלות כרוניות שונות וזקוקים להערכה מקיפה ויסודיות לפני ההחלטה על ביצוע הניתוח, הם נמצאים בסיכון מוגבר יותר לסיבוכים סביב הניתוח וגם זקוקים על פי רוב לשיקום ממושך יותר מאשר מטופלים בקבוצות הגיל הצעירות יותר.
מחקר גדול שנעשה באירופה ובחן אלפי מקרים של החלפת מפרק ירך מעל גיל 80 מצא שלמרות עדויות עבר על שיעור סיבוכים גבוה, של כמעט רבע מהמנותחים, כבר בתחילת שנות האלפיים הוכח כי השיפור בטכניקות הניתוחיות ובבחירת המטופלים המתאימים לניתוח הפחית את שיעור הסיבוכים לפחות מ-10 אחוזים במשך 10 שנים אחרי הניתוח.
מתוך 6500 מנותחים מעל גיל 80, רק 6% אחוזים הגיעו לניתוח נוסף במשך עשר שנים, כשברוח המקרים הסיבה לכך הייתה התרופפות של המפרק או פריקה שלו – למעשה, שיעור הסיבוכים היה נמוך יותר אצל מנותחים מבוגרים מאשר מנותחים צעירים יותר.
האם יש השפעה לגישה בה מבוצעת החלפת הירך?
בניגוד לניתוחים להחלפות ברך, החלפות ירך יכולות להתבצע בשלוש גישות מרכזיות – קדמית, אחורית או צדית. הקדמית והאחורית הן הפופולריות יותר ורוב המנתחים מעדיפים את אחת משתי גישות אלו.
מקובל להתייחס אל הגישות הניתוחיות כדומות זו לזו בשיעורי ההצלחה או הסיבוכים וקיימים רק הבדלים קלים בהתאוששות בין הגישה הקדמית לאחורית. אך בגלל המורכבות שנלווית לניתוחים בגיל המבוגר, נעשה מחקר בנושא באחת המדינות עם שיעור הקשישים הגבוה בעולם – יפן.
בקרב המנותחים מעל גיל 80 שעברו החלפת מפרק ירך, כמחצית עברו אותה בגישה הקדמית וכמחצית המנותחים של החלפת מפרק ירך בגישה האחורית – ונמצא שברוב הפרמטרים הקשורים לניתוח כמעט ולא קיים הבדל בין הגישות, פרט למשך האשפוז שנדרש סביב הניתוח, שהיה קצר יותר אצל המנותחים בגישה הקדמית.
כמו כן, המנותחים שעברו החלפת ירך בגישה קדמית חזרו לפעילות בצורה מהירה וטובה יותר מאשר אלו שנותחו בגישה האחורית, וסבלו משיעור נמוך יותר של פריקות אחרי הניתוח.
האם קיים סיכון מוגבר לעבור ניתוח נוסף בגילאים אלו?
ניתוחי החלפת מפרק בפעם השניה, או ניתוחי ריוויזה (כאשר יש צורך בהתערבות ניתוחית בעקבות סיבוך כזה או אחר) ידועים כניתוחים מורכבים יותר מאשר ניתוחי החלפת המפרק המקוריים – הן כשמדובר בירך והן כשמדובר בברך.
בכל הנוגע לניתוחים מורכבים, הגיל מהווה פקטור משמעותי בהצלחת הניתוח ובסיכון לסיבוכים בתקופה שלאחריו, ונמצא כי מעל גיל 80, שיעור הסיבוכים לאחר ניתוח גדול במפרק יכול להגיע עד 40 אחוזים, כשתוספת של כל שנה לגיל מגדילה את הסיכון בעוד ארבעה אחוזים.
לכן, הפניה לניתוח החלפת מפרק שניה בירך מומלצת בגיל המבוגר רק במקרים בהם אין ברירה, והסיכון למפרק או לחיי המטופל גבוה יותר מאשר הסיכון לסיבוכים. מנגד, חשוב לזכור שהחלפת המפרק הראשונה נחשבת בטוחה במיוחד בגיל זה, בהתאם למצב הבריאותי של המטופל והיכולת לקחת חלק פעיל בשיקום שלאחר הניתוח.