דלקת מפרקים ניוונית – אוסטאוארתריטיס (Osteoarthritis), היא מחלה שמקורה בפגיעה בסחוס – הרקמה החלקה בקצות העצם, בתוך החלל המפרקי, שמתפקדת כבולם זעזועים ומאפשרת החלקה של העצמות זו כנגד זו – בעקבות שימוש יתר, שימוש לא נכון או שחיקה הקשורה לגיל.
עם הזמן שחיקה זו גורמת לתפקוד לקוי של המפרק, לנוקשות שלו ואף לכאב המגביל בסופו של דבר את השימוש במפרק.
אוסטאוארתריטיס היא הסיבה הנפוצה ביותר לדלקת במפרקים, והיא משפיעה על כ-37 אחוזים מהמבוגרים מעל גיל שישים.
הדלקת נפוצה יותר בנשים מאשר בגברים, ושיעור הלוקים בה הולך וגובר עם העליה בגיל.
בעשורים הקרובים צפויה גדילה אדירה במספר המבוגרים הלוקים באוסטאוארתריטיס, בעיקר בשל הזדקנות האוכלוסיה בעולם המערבי.
החיים עם אוסטאוארתריטיס מביאים, בסופו של דבר, להפחתה בשימוש במפרק, לניוון כללי הנובע מהקושי בביצוע פעילות גופנית, וכך גם לעייפות ותשישות שמעלים את הסיכון לנכות ולדיכאון בגיל המבוגר.
על כן, מדובר באחד האתגרים המשמעותיים הניצבים בפני הרפואה המודרנית, שמושך אליו עוד ועוד משאבים, מחקרים ופיתוחים טכנולוגיים.
טיפולים רבים קיימים על מנת להקל על הכאב והמגבלה שנגרמת בעקבות הדלקת במפרקים, החל מפיזיותרפיה, דרך טיפול שמרני תרופתי וכלה בניתוחים להחלפת המפרק המנוון, שנחשב הטיפול היעיל ביותר לאוסטאוארתריטיס.
דלקת מפרקים ניוונית תסמינים
התסמינים (סימפטומים) של אוסטאוארתריסים הם רבים וקשורים במפרק הפגוע.
הקליניקה של אוסטאוארתריטיס נובעת מהכשל של הגוף לתקן את הפגיעה המצטברת בסחוסי המפרקים לאורך החיים, פגיעה הנובעת מטראומוה למפרק, מהפעלת מתח עליו, או ממבנים אנטומיים לא תקינים שגורמים לפיזור לא נכון של המשקל על המפרקים.
בשל האופי הניווני של המחלה, שנובע משחיק ממושכת, הם מתפתחים באיטיות, לעתים במשך שנים או עשורים, ומחמירים בהדרגה עם הגיל ועם המשך השימוש והשחיקה של הסחוס המפרקי.
כאב במפרק המעורב הוא אחד התסמינים המרכזיים והחשובים באוסטאוארתריטיס, שמביא את רוב המטופלים לחפש עשרה. הכאב עשוי להופיע רק בעת שימוש במפרק החולה (לרוב ירך או ברך, אך יכול להיות גם שורש גף היד, אגודל, או מפרקים אחרים) או במקרים חמורים יותר גם בזמן מנוחה.
נוקשות עשויה להתפתח במפרק עם התקדמות המחלה, בצורה המגבילה או מונעת את התנועה בו. רוב המטופלים חשים את הנוקשות המפרקית בבוקר, לאחר שכיבה ממושכת במיטה במהלכה נמנעת ההזמדנות להניע את הנוזלים במפרק.
אובדן תנועה. באופן הדרגתי, התנועה במפרק הופכת לקשה ומוגבלת יותר, לעתים עד אובדן מוחלט של היכולת לכופף את המפרק המעורב במחלה.
ישנם תסמינים רבים נוספים של אוסטאוארתריטיס העשויים להעיד על מעורבות המפרק במחלה – החל מנפיחות של המפרק, עיוותים גרמיים בסביבת המפרק המעורב, חום מקומי ואף תחושה של חספוס באת הנעת המפרק, הנובעת מחלקי סחוס חולה שהתנתקו ונתקעים בתוך החלל המפרקי.
דלקת מפרקים ניוונית אבחון – ומתי נפנה לטיפול רפואי
קשה להגדיר רגע מדויק בו מומלץ לפנות לטיפול רפואי – אך במרבית המקרים ניתן להתחיל בטיפולים שמרניים במידה והפניה היא מוקדמת ובאמצעות פיזיותרפיה או טיפול תרופתי להאט את התקדמות המחלה ולדחות את ההגעה לניתוח, שהוא לרוב הפתרון המוחלט אליו מגיעים בסופו של דבר.
האבחנה של אוסטאוארתריטיס מתבצעת בקלות יחסית ועל פי רוב ניתנת להשלמה לאחר הבנת ההיסטוריה הרפואית ומהלך התפתחות התסמינים, יחד עם בדיקה גופנית.
במרבית המקרים תבוצע גם בדיקת הדמיה אחת לפחות של המפרקים המעורבים, על מנת להבין את חומרת המחלה – עם זאת, במקרים רבים ובפרט באוסטאוארתריטיס של הברך יש חוסר התאמה בין החומרה הסובייקטיבית של התסמינים והכאב ובין הממצאים בצילום רנטגן, שהוא ההדמיה המבוצעת על פי רוב.
נדיר למצוא מחלה של מפרק אחד בלבד ואצל מרבית המטופלים, בפרט מעל גיל 60, ניתן למצוא ניוון של יותר ממפרק אחד בעת האבחנה. חשוב לציין שאין בדיקת דם או שתן הנחוצה לאבחנה של אוסטאוארתריטיס, וגם ניקור של המפרק הוא אינו חיוני אלא במקרים נדירים.
צילום רנטגן של מפרק ברך בריא (A) לעומת דלקת ניוונית (B). ניתן לראות היצרות של המרווח המפרקי, שקיפות מוגברת של העצם בסמיכות למפרק המעידה ועיוות של צורתה, הנגרמת בשל תהליך דלקתי ממושך הגורם לפירוק ובניה מואצים ולא תקינים של העצם.
טיפול לדלקת מפרקים ניוונית [אוסטאוארתריטיס]
הטיפול באוסטאוארתריטיס הוא מורכב, מהסיבה הפשוטה שעדיין לא פותחה התרופה למחלה זו, ועדיין עיקר הטיפול מתמקד בהקלת התסמינים ובשיפור איכות החיים עם המחלה.
קיימים טיפולים רבים שנועדו לעזור ולהקל על החיים עם אוסטאוארתריטיס, וניתן לחלק אותם לכמה קבוצות:
טיפול שמרני לא תרופתי:
שינוי באורחות החיים. בגלל שעיקר המפרקים המעורבים באוסטאוארתריטיס הם מפרקים נושאי משקל הנשחקים לאורך שנים, ירידה במשקל (במידה וישנו משקל עודף) יחד עם פעילות גופנית שגרתית שתחזק את השרירים התומכים במפרקים אלו יכולים להביא להקלה משמעותית בתסמינים ולהאטה בשחיקתם.
פיזיותרפיה היא אחד מאבני היסוד של התמודדות עם דלקת במפרקים, הן בשלב ההתחלתי של המחלה והן כשיקום לאחר ביצוע ניתוח.
פיזיותרפיסט יכול להציג לך מספר תרגילים שיעזרו להשיב את התנועה למפרק, להאט את הניוון של השרירים הקשורים בו, להפחית את המתח המפרקי ולהגביר את הגמישות.
פעילות קלה אך מתמדת שניתן לבצע באופן עצמאי (כמו שחיה או הליכה) יכולה להיות בעלת השפעה גדולה.
ריפוי בעיסוק הוא שיטה נוספת להקלת הכאב המפרקי, בעיקר בזכות פיתוח תרגילים וטכניקות שיקלו את העומס ממהפרקים המעורבים – בפרט אם מדובר בפרקי הידיים – ולמנוע החמרה של הכאב במפרק המעורב.
טיפול שמרני תרופתי:
תרופות רבות להקלת הכאב זמינות כיום למקרים של דלקת במפרק, וחלקן הגדול ניתן לרכישה אף ללא מרשם.
ביניהן ניתן למנות:
אצטמינופן (אקמול) או תרופות להפחתת דלקת שאינן סטרואידליות (NSAID) כמו איבופרופן, בקלופן ודיקלופנק, שנמצאות בשימוש רחב ויכולות להביא הקלה במקרים של החמרה בתסמינים.
תרופות נוספות שנמצאו כמקלות על אוסטאוארתריטיס הן ממשפחת נוגדי הדיכאון, כמו סימבלטה (דולוקסטין), שעוזרת בהתמודדות גם עם כאב כרוני.
טיפולים התערבותיים וניתוח להחלפת המפרק:
ישנן מספר פרוצדורות התערבותיות שניתן לבצע במפרק הירך או הברך על מנת להקל או לטפל בדלקת ניוונית שלהם.
הפניה לטיפולים התערבותיים נעשית על פי רוב לאחר כישלון של הטיפולים השמרניים, במקרים בהם הכאב הוא בלתי נסבל או כאשר ההגבלה בתנועת המפרק היא חמורה וניכר כי לא ניתנת להקלה או לפתרון באמצעים שמרניים יותר.
הזרקת סטרואידים מקומית היא כנראה אחת הפרוצדורות השכיחות לטיפול מקומי בדלקת.
לאחר הזרקה של סטרואידים לחלל המפרק ניתן להשיג הקלה בכאב למשך שבועות ולעתים אף חודשים, ובמקרים מסוימים לדחות בשנים את הפניה לניתוח ואף להימנע ממנו.
עם זאת, לא ניתן לבצע הזרקות של סטרואידים מעבר למספר פעמים בשנה, וככלל מומלץ להימנע מחשיפה מיותרת לטיפול בסטרואידים.
לכן על אף היעילות היחסית, השימוש בהזרקות סטרואידים הוא מוגבל.
ניתוח ליישור מחודש של העצמות המעורבות במפרק הוא טיפול למקרים ספציפיים בהם הדלקת גרמה לעיוות גרמי, או בהם הדלקת מעורבת רק בחלק מהמפרק וגורמת לפגיעה בפיזור המשקל התקין של העצמות.
במקרים אלו, אוסטאוטומיה (הסרה של מקטע עצם) עשויה לאפשר יישור מחודש של המפרק ולהקל על העומס הלא סימטרי ועל הכאב שנגרם בעקבותיו – באמצעות הסטה של המשקל הרחק מהחלק השחוק.
ניתוח להחלפת המפרק הוא הטיפול היעיל ביותר לאוסטאוארתריטיס, והטיפול המוחלט אליו מגיעים מרבית המבוגרים הסובלים מאוסטאוארתריטיס בסופו של דבר.
במהלך הניתוח מוסרים חלקי המפרק הפגוע – בין אם מדובר בביצוע של ניתוח החלפת ברך או ניתוח החלפת מפרק ירך – ומוחלפים במפרק מלאכותי, עשוי מתכת ופלסטיק, שמאפשר השבה של התנועה למפרק והקלה על הכאב.
מפרקים מלאכותיים אלו הולכים ומתייעלים עם השנים, ויותר מ-95% מהמנותחים מציינים הקלה ממושכת בתסמינים, שנמשכת 15 שנים ויותר.
לאחר הניתוח יש להתחיל בתהליך שיקומי שנמשך מספר שבועות, אך ההחלמה המלאה וחזרה לפעילות מלאה מושגת לעתים רק חודשים לאחר הניתוח.
מה צופן העתיד עבור דלקת מפרקים ניוונית?
כאמור, הריפוי עבור אוסטאוארתריטיס עוד לא נראה באופק, ופרט לתרופות וטיפולים להקלה בתסמינים עוד לא נמצאו טיפולים שמשנים את מהלך המחלה או מונעים את התדרדרות (גם אם אלו מצליחים להאט את קצב ההחמרה).
בשל הגידול במספר המטופלים הצפוי בעשורים הקרובים, אוסטאוארתריטיס הוא תחום בוער במחקר הרפואי, ועוד ועוד טיפולים ניסיוניים וחדשניים נבדקים – החל מתרופות ביולוגיות לחידוש תפקוד הסחוס, דרך השתלות סחוס ואף ניסיונות טיפול בתאי גזע.
כמו כן, עם התרחבות השימוש והנגישות להדמיה המבוססת על תהודה מגנטית (MRI) והניסיון הנצבר, מתרחבת גם ההבנה של המחלה, תתי הסוגים השונים המאפיינים אותה והסברים אפשריים לתגובות השונות לטיפולים הקיימים.
אין סיבה לדאגה
כבר היום קיימים טיפולים יעילים למדי לדלקת ניוונית של המפרק – והחלפות מפרקים הם בין הניתוחים הנפוצים והיעילים בעולם האורתופדי וברפואה בכלל.
עם שילוב נבון ומתוכנן של טיפולים שמרניים עם התערבויות פולשניות, רבים מהסובלים היום מכאבים במפרקים יוכלו לזכות בטיפול מקל ויעיל, שצפוי רק להשתפר בעשורים הקרובים.
קישורים למחקרים רלוונטים בנושא:
אילוסטרציה של מפרק ירך תקין (שמאל) לעומת מפרק ירך עם אוסטאוארתריטיס (ימין), שגורמת לחספוס של המשטח המפרקי ועיוות במבנה העצם. מימין (תמונה חלקית) אילוסטרציה של החלפה מלאה של מפרק הירך והשתלה של מפרק תותב. ניתן לראות כי את ראש הירך מחליף מפרק כדורי עשוי מתכת ופלסטיק, ומכתש האגן הוחלף במכתש מתכתי חלק המעגן בתוכו את העלי התותב.