ניתוחים אורתופדיים הם בין הטיפולים היעילים בעולם הרפואה להתמודדות עם כאב כרוני או מוגבלות הנובעת מסיבה גרמית או מפרקית – עם זאת, אלו ניתוחים אשר עלולים לגרום לכאב בעצמם, וההתאוששות מהפרוצדורה לעתים ארוכה וכוללת התמודדות עם כאב.
כמה מהניתוחים האורתופדיים הנפוצים שקיימים הם החלפות מפרקים – ניתוח להחלפת מפרק הירך או מפרק הברך, שנועדו להקל על כאבים ומוגבלות של המפרקים הללו שמתפתחים בעקבות סיבות שונות.
ניתוחים אלו, למרות אחוזי ההצלחה הגבוהים, יכולים לגרום גם לכאב בטווח הזמן הקצר שלאחר הניתוח.
לצוות הרפואי יש דרכים רבות להתמודדות עם הכאב וניהולו, בצורה שתעזור לך להקטין ככל הניתן את הסבל ואף למנוע כאב מיותר.
בין אם מדובר בניתוחים גדולים כמו ניתוח החלפת ירך או ברך מלאות, או במקרים מורכבים כמו החלפת ברך בפעם השנייה או בניתוח שנעשה בגיל המבוגר, קיימים פתרונות להקלת הכאב שיאפשרו גם החלמה ושיקום מהירים ושלמים יותר.
אילו סוגים של טיפולים להקלת הכאב קיימים?
הטיפול בכאב לאחר ניתוח יכול להיות תרופתי או שאינו תרופתי, מקומי או כללי – וצריך להיות מותאם למטופל, לניתוח שעבר ולמצב הכאב הקיים.
בין התרופות הקיימות לסיוע בכאב ניתן למנות את התרופות האנטי-דלקתיות הלא-סטרואידליות (NSAID), אופיואידים או תרופות אלחוש מקומיות.
במקרים רבים ניתן לשלב בין הטיפול הרפואי-תרופתי ובין גישות משלימות או אלטרנטיביות לשיכוך כאב, כמו דיקור, גירוי עצבי או גישות פסיכולוגיות אחרות.
שיכוך כאב המבוסס על תרופות במהלך ההחלמה מניתוח דוגמת ניתוח החלפת ברך או החלפת ירך הוא נפוץ מאד ונמצא בשימוש כבר עשרות שנים. כמו כן, בשנים האחרונות הולכת ומתגברת המגמה של שילוב טיפולים אלו עם טיפולים בגישות אחרות לצורך הפחתת הכאב.
האם סוג הניתוח שעברתי קשור לרמת הכאב ממנה אסבול?
ההגדרה של רמות כאב וההתמודדות עמו הן סובייקטיביות. משמע, רק המטופל יודע עד כמה הוא סובל ועד כמה הוא מוקל לאחר הניתוח, והשיטות להקלת הכאב מיושמות לרוב בהדרגה על מנת לאפשר הקלה מקסימלית באמצעות טיפול מינימלי ככל הניתן.
רבים עשויים לחשוב כי אם עברו ניתוח ״קטן יותר״ כמו החלפת ברך חלקית, הם צפויים לכאב פחות ביחס לאנשים שעברו ניתוח גדול יותר, כמו החלפת ברך מלאה. אך האמת היא שאין חוק ברור שמגדיר מהי רמת הכאב הצפויה אחרי ניתוח, ואין קשר ישיר בין גודל הניתוח ורמת הכאב.
כמו כן, קשה לצפות מה תהיה רמת הכאב במקרים מורכבים יותר – כמו לאחר החלפת מפרק ברך בפעם השנייה או אחרי החלפת מפרק ירך בגילאים מבוגרים. במקרים אלו לעתים המצב הרפואי הכולל של המטופל גם מחייב שימוש בגישות שונות, שיוכלו להפחית את הסיכון לתופעות לוואי או להשפעות לא רצויות של התרופות הנפוצות.
טיפול תרופתי לשיכוך כאב
קיימות תרופות רבות המשמשות לשיכוך כאב, חלקן נפוצות יותר או פחות ומוכרות יותר או פחות. אחת הקבוצות החשובות והנפוצות של תרופות אלו, הניתנות באופן קבוע למטופלים אחרי ניתוח הן תרופות מקבוצת ה-NSAID – תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים.
קבוצה נוספת חשובה, אך בעלת סיכון לא מבוטל, הוא קבוצת התרופות האופיואידיות. כמו כן, ישנן תכשירים שונים לטיפול אזורי או מקומי לטיפול בכאב, ועוד תרופות פחות מוכרות הפועלות על מערכת העצבים.
תרופות נוגדות דלקת (NSAID)
התרופות השייכות לקבוצה זו הן בין התרופות החשובות בעולם הרפואה. בתוכן ניתן לכלול תרופות רבות הנמכרות ללא מרשם, כמו אספירין, איבופרופן (אדוויל, נורופן, איבופן), פרצטמול (אקמול), דיקלופנק (וולטרן) ואחרות.
שימוש נרחב נעשה בתרופות אלו להקלה על כאב קל-בינוני, ולעתים רבות בשילוב עם תרופות אחרות מקבוצת האופיואידים כאשר יש צורך בטיפול בכאב משמעותי יותר.
התרופות מקבוצה זו נחשבות יעילות ובטוחות יחסית, ובניגוד לאופיואידים אינן גורמות להתמכרות. עם זאת, יש להן מספר תופעות לוואי והן יכולות לגרום לכאבי בטן ובעיות בתפקוד הקיבה, לעתים עד יצירה של כיבים.
במקרים מסוימים תרופות אלו עלולות להביא לפגיעה בתפקוד הכליות ויש לקחת זאת בחשבון בעת נטילתן.
אופיואידים
תרופות מקבוצת האופיואידים הן נגזרות כימיות שונות של מורפין, הפועל על מרכז הכאב במערכת העצבים ומפחית בצורה דרמטית את הכאב. תרופות מקבוצה זו הן בין היעילות הקיימות להתמודדות עם כאב מרמה בינונית ומעלה, ונעשה בהן שימוש רב במסגרת בית החולים, במרפאות כאב ואף בקהילה.
עם זאת, תרופות אלו בעלות פרופיל תופעות לוואי לא מבוטל ובעיקר הן עלולות לגרום להתמכרות. השימוש בהן יכול לגרום לבלבול ותחושת שיכרון, לקושי בנשימה ואף לבחילה ובעיות בעיכול.
השימוש בהן בכל זאת נרחב בזכות האפקט הטיפולי המצוין שלהן היכול להקל על התפקוד לאחר הניתוח ולהביא לשיקום והחלמה מהירים יותר – כל עוד השימוש נעשה בצורה מבוקרת ורק בהתאם לצורך.
לעתים רבות השימוש באופיואידים נעשה כ״חיזוק״ לטיפול בתרופות מקבוצת ה-NSAID, ובצורה זו מופחת הסיכון לתלות או התמכרות.
שיכוך כאב מקומי/אזורי
גישה נפוצה מאד היום, שהולכת וצוברת פופולריות, היא הפחתת כאב באמצעות הרדמה מקומית. בגישה זו, שיכולה לעתים להתבצע לפני או בזמן הניתוח, מוזרק חומר הרדמה לעצבים הקשורים לאזור בו נעשה הניתוח האורתופדי, או לרקמה המנותחת עצמה. בצורה זו מופחת הכאב הנגרם מהחתך הניתוחי או מהתפרים, ותהליך ההחלמה יכול להתקדם בצורה מהירה יותר.
בנוסף, ובמקרים נדירים יחסית, ניתן לבצע הרדמה אזורית באמצעות הזרקה אפידורלית או ספינלית (לחוט השדרה או למעטפת שלו) שתביא לשיכוך כאב של גפה שלמה. גישות אלו נפוצות פחות בעקבות ניתוחים כמו החלפות מפרקים, שמטרתם היא להביא את המטופל להניע את המפרקים ולהזיז את הגפיים.
שיכוך כאב באמצעות גישות משלימות
יותר ויותר מטופלים ורופאים מאמינים כיום שניתן להתמודד ולשלוט בכאב לא רק באמצעות טיפולים תרופתיים, הן אם במטרה להימנע מתופעות הלוואי האפשריות או על מנת להפחית ככל הניתן את השימוש בתרופות שאינן חיוניות. עוד ועוד מוצאים מזור בגישות משלימות או אלטרנטיביות, כמו טכניקות הרגעה, דיקור ועוד.
שיטות אלו מאפשרות הפחתת כאב בגישה הוליסטית יותר, שמתחשבת בצרכים ובאילוצים נוספים שיש למטופלים רבים: רבים מהמטופלים שעוברים ניתוחים להחלפת מפרק הם מבוגרים, ואחוז ניכר מהם בעלי מחלות כרוניות כאלו ואחרות המצריכות טיפול תרופתי קבוע.
שיכוך כאב באמצעות גירוי עצבי (TENS)
בגישה זו נעזר המטופל במכשיר מיוחד שמעביר מטענים חשמליים נמוכים דרך העור אל האזור המנותח, באמצעות אלקטרודות המחוברות אל העור בקרבה לחתך הניתוחי. מחקרים רבים מצאו כי גישה זו עוזרת בהקלת כאב אחרי ניתוחים, ולעתים גם למקרים של כאב כרוני – כמו כאב גב תחתון.
עם זאת, גם לגישה זו יש מגבלות והיא לא מומלצת למי שהכאב מסב לו סבל מנטלי ורגשי משמעותי, או לאנשים הסובלים מהתמכרות לסמים. כמו כן גישה זו אסורה לשימוש בקרב נשים בהיריון, חולי אפילפסיה, בעלי מוגבלות שכלית או למי שמקור הכאב אצלו לא ידוע.
תנועה פאסיבית מתמשכת (CPM)
גישה זו מותאמת במיוחד לכאבי מפרקים והיא כוללת שימוש במנשא לרגל המניע את המפרקים באופן קבוע. בצורה זו נמנעת נוקשות של המפרק – תסמין מגביל הנפוץ במיוחד בקרב חולים לפני ניתוח להחלפת מפרק הירך או מפרק הברך – וגם מגדילה את טווח התנועה, אחד היעדים החשובים בשיקום לאחר ניתוח להחלפת מפרק.
למעשה, מידע מעשורים של פעילות ניתוחית אורתופדית הראה כי העדר תנועה יכול להגביר משמעותית את הכאב לאחר ניתוח ולעכב את ההחלמה. כמו כן, הנעה מתמשכת של המפרק עשויה לשפר את ״ההזנה״ של המפרק בחומרים הדרושים לו באופן קבוע, ויכולה לעכב את ההתפתחות של רקמת צלקת העשויה לפגוע בתפקודו.
דיקור
דיקור, בפרט כשנעשה בצורה משולבת עם טיפול תרופתי לשיכוך כאב, יכול להביא לשיפור משמעותי בכאב כרוני בכלל ובכאב לאחר ניתוח בפרט. דיקור עוזר במיוחד לסובלים מכאב גב תחתון או מאוסתאוארתריטיס – דלקת ניוונית של המפרקים, הפוגעת בעיקר במפרקי הירך והברך והיא הגורם העיקרי לפניה לניתוח להחלפת מפרק הירך או מפרק הברך.
הטיפול באמצעות דיקור עוזר להפחית כאב ונפיחות במפרקים, וזאת יחד עם מתן תחושת הקלה ורגיעה הנלווית לתהליך הטיפולי – שמתרחשת בזכות שחרור של אנדורפינים, חומרים נוגדי-כאב שהגוף משחרר בעצמו.
טיפול פסיכולוגי
גישות מעולם הפסיכולוגיה הן היום כלים פופולריים בטיפול בכאב בכלל, ובכאב אחרי ניתוח בפרט.
גישות אלו: טיפול רגשי באמצעות שיחה, דמיון מודרך, הקניית טכניקות הרגעה ואף היפנוזה, מוכחות כאמצעי המביא לשיפור הן בהתאוששות הגופנית והן בהתאוששות הרגשית-נפשית של מטופלים.
סדרה של 18 מחקרים בנושא חשפה גם שטיפול פסיכולוגי בגישות שונות הן יעילות כטיפול נלווה לטיפול התרופתי ״המסורתי״ לאחר ניתוח אורתופדי והן במהלך השיקום האורתופדי.
העתיד: שיכוך כאב בגישה מולטי-מודלית
כמו בנושאים רבים – הגישה הנכונה נמצאת כנראה אי שם באמצע. בשנים האחרונות הולכת ועולה קרנה של הגישה המולטי-מודלית לשיכוך כאב (MMA), המכונה גם ״שיכוך כאב מאוזן״ (Balanced Analgesia), בה נעשה שימוש משולב בכלים תרופתיים שונים יחד עם גישות משלימות מקומיות וכן התייחסות למצבו הפסיכו-סוציאלי של המטופל, ושימוש בגישות מעולם הפסיכותרפיה להתמודדות עם הכאב והמחיר המנטלי שמגיע עמו.
בגישה זו, יכולים המטפלים והמטופלים להתייחס הן לשונות בין בני אדם (חלקנו מעדיפים לקחת אקמול, חלקנו ירגישו יותר הקלה אחרי שידברו על מה שהכאב גורם להם) והן מאפשר הימנעות מתופעות לוואי שונות של טיפולים שונים, שבחלקן יכולות להיות הרות אסון.
בעוד שניתוחים אורתופדיים הם בין המקורות הגדולים והגדלים למרשמים ממכרים לשיכוך כאב, יש חשיבות גבוהה באימוץ גישות מורכבות, שלמות ומכילות יותר להתמודדות עם כאב – וכך הן להתמודד עם מגיפה האופיואידים, והן להתמודד עם הכאב הנלווה לטיפול במגפת הכאב הכרוני, שהסיבה המובילה לו היא פגיעה וניוון של המפרקים בגיל המבוגר.
ניתוח אורטופדי כרוך לרוב בכאב לאחר ניתוח, המצריך שיטות יעילות לשיכוך כאבים. תרופות כמו אופיואידים ו-NSAIDs יכולות לעזור בניהול כאב על ידי הפחתת דלקת וחסימת אותות כאב. הרדמה אזורית, כגון חסימות עצב אפידורליות או פריפריות, יכולה לספק הקלה מקומית בכאב. פיזיותרפיה, תרגילי שיקום וטיפולים משלימים כמו דיקור ו-TENS יכולים גם לסייע בטיפול בכאב. התייעצות עם רופא שיניים המתמחה בכירורגיה אורטופדית יכולה להציע הדרכה חשובה לגבי שיטות שיכוך כאבים המותאמות לצרכים האישיים. למידע נוסף על ניתוחים אורטופדיים וטיפול לאחר ניתוח, בקר בhttps://www.dentist4u.co.il/, שם תמצא מידע ומשאבים רלוונטיים.
רפרנסים: